המלחמה בין ישראל לאיראן לא החלה ביוני 2025, אלא באוגוסט 2002, כאשר נודע לעולם על מתקני הגרעין החשאיים בעראק ובנתנז. גילוי שאיפותיה הגרעיניות של מדינה שבמשך 23 השנים שקדמו לה הצהירה ללא הרף ובעקביות על חיסול ישראל כאחת ממטרותיה ורצונותיה, הציבה את איראן וישראל למסלול התנגשות בלתי נמנע. יוני 2025 היה כאשר נורתה הירייה הישירה הראשונה והמלחמה הזו עדיין לא הסתיימה.
מלחמות מסתיימות כאשר הן משיגות את מטרותיהן המוצהרות. זו הסיבה שמלחמות עם מטרות מעורפלות נוטות להימשך עוד ועוד (זוכרים את "דנזפיקציה של אוקראינה" על ידי רוסיה או את "המלחמה בטרור" בעיראק ובאפגניסטן?
).המטרה המוצהרת של ישראל למלחמה זו ביוני '25 הייתה ברורה מאוד: הסרת האיום הגרעיני והבליסטי שמציבה איראן. עם זאת, בעוד שישראל הצליחה לדחות את יכולותיה של איראן בחודשים ואף שנים, הסיבות הבסיסיות למלחמה עדיין קיימות:
12 יום לאחר המלחמה, היום, איראן הצהירה את נחישותה להחזיר את תוכנית הגרעין שלה ולחסל את ישראל, שוב, לאחר תבוסתה הצבאית המשפילה.
האידיאולוגיה של המשטר היא שמאלצת אותו לשפוך דם ואוצר לאומי על חיסול מדינה שאין לה גבולות משותפים איתה, סכסוכי משאבים, תרבות משותפת או איבה היסטורית. אידיאולוגיה זו היא הסיבה לכך שהמאמצים הדיפלומטיים לרסן את שאיפותיה הגרעיניות של איראן מעולם לא סיפקו את ישראל הפרנואידית ובמיוחד עכשיו כשהיא מתפתלת מה-7 באוקטובר.
במילים אחרות, המלחמה לא הסתיימה, היא רק בהפסקה.
זה מביא אותי לנושא העוסק בשיח הציבורי באיראן ובגולה: מלחמה או לא מלחמה. באיזה צד אתה?
תשובתי: אני נגד המלחמה הבאה.
אירועי השבוע שעבר היו קרב במלחמה ארוכה שתסתיים רק כאשר יבוטלו הסיבות הבסיסיות לה וככל שמלחמה זו נמשכת זמן רב יותר, כך גדל הסיכוי למדינה איראנית כושלת בסיומה. הנה הסיבה:
לכידות חברתית
תמיד נאמר שמלחמות מפגישות חברות מול אויב משותף. זה נכון בעיקר אך לא תמיד. כאשר מתמודדים עם פלישה זרה או הפלת ממשלה עממית, אנשים מתאחדים ומגנים על אדמתם וארצם
.אבל המלחמה הזאת שונה. איראן אינה בסכנת פלישה על ידי מדינה קטנה פי 70 ואלפי קילומטרים משם ועל פי כל סקרי דעת הקהל, המשטר האסלאמי אינו פופולרי בקרב 80 אחוז מהאוכלוסייה האיראנית. פירוש הדבר שמתקפה של ישראל לא תפגיש את החברה, היא הולכת לקטב אותה, וזה מה שאנחנו רואים עכשיו: איראנים נגד המלחמה מתמודדים עם מי שתומך בה, הן נגד הדיקטטורה האסלאמית והן נגד 20 אחוז האיראנים שתומכים בה במפורש
.חברה מקוטבת נמצאת בסיכון גבוה יותר להתפוררות, תפקוד לקוי ומלחמת אזרחים.
הרס תשתיות
כאשר מדינה חסרה תשתיות, היא מאבדת את יכולתה לשלוט בעצמה. שדות תעופה, רשתות חשמל, נמלים ומתקני תשתית אחרים הם מה שהופך את המדינה לתפקודית. ללא אלה, מדינות נמצאות בסיכון גבוה יותר לפיצול והתפוררות. הם הופכים למצבים לא מתפקדים. תסתכל על אפגניסטן, לוב ועיראק: שלוש מדינות ללא תשתיות, הרסו תשתיות והרסו אך בנו מחדש תשתיות בהתאמה. אתה יכול לראות את דרגות הכישלון בתמונה למעלה.
ככל שהסבבים העתידיים של מלחמה זו ייהרסו עוד יותר תשתיות איראן ואיתה תישחק יכולתו של המשטר לשלוט ולהביא הכנסות, מה שיותיר את המדינה בסיכון גבוה יותר להפוך למדינה כושלת לזמן רב.
עם כל סיבוב המלחמה החברה תתקטב יותר והתשתית תיהרס עוד יותר. אחרי כל סיבוב המשטר האסלאמי יהפוך לפרנואיד ומדכא יותר ומעגל זה יימשך
.ישנן שתי דרכים סבירות לסיים את המלחמה הזו. האחת היא קץ ציבורי, מתמשך וניתן לאימות לשאיפות הגרעין של הרפובליקה האסלאמית המספק את ישראל וארה"ב. השנייה היא קריסת המשטר האסלאמי, כמעט ללא קשר למה שיבוא הלאה.
מאז הקמתה, הרפובליקה האסלאמית הייתה מקרה של קשיחות אידיאולוגית למעט מעט מאוד יוצאים מן הכלל שנוצרו רק כאשר עצם קיומו של המשטר עומד על כף המאזניים. אם המשך המלחמה יביא לאיום קיומי על המשטר, ניתן להעלות על הדעת שהוא יסכים לאופציה הראשונה, אם כי במחיר גבוה עבור האיראנים ובעלות עצומה לתשתית האיראנית. כמו כן, סביר מאוד שהמלחמה תוביל בסופו של דבר לקריסת המשטר מכיוון שהוא לא מצליח להגן על עצמו מפני העוצמה הצבאית של הצד השני ומאבד את התשתית לשלטון.
קריסת המשטר אמנם לא פירושה הופעתו של תחליף יציב או דמוקרטי, אך היא תפחית במידה ניכרת את האיום על ישראל. ישראל אולי מעדיפה צורת שלטון דמוקרטית או פרו-ישראלית באיראן, אך היא אינה זקוקה לה כדי להרגיש בטוחה. מנקודת המבט של ישראל, מדינה איראנית כושלת, אמנם אינה אידיאלית, עדיפה על איום קיומי גרעיני. לכן הגבילה ישראל את התקפותיה למתקני הגרעין והטילים הבליסטיים ולהנהגת משמרות המהפכה וחסכה את התשתית האיראנית. ובעוד שהשפלת התשתיות האיראנית תסכן ניכור את הציבור האיראני נגד ישראל (שהיסטורית הייתה הפרו-איסריאלית ביותר באזור), זה לא מספיק כדי למנוע מישראל להשיג את מטרתה העיקרית של איראן שאינה גרעינית ללא טילים בליסטיים או מוגבלים
.ככל שהמלחמה הזו תימשך בשנים הקרובות, חיי חפים מפשע רבים יאבדו. המשטר האסלאמי יהפוך לפרנואיד ומדכא יותר והאיראנים יסבלו יותר, הן מבחינה חברתית והן מבחינה כלכלית. העושר הלאומי של המחוז יושקע במלחמה והתשתיות האיראנות יושמדו, בעוד שהחברה האיראנית תהיה מקוטבת ומקוטבת יותר.
אבל בסופו של דבר המלחמות מסתיימות וסוף זה בסופו של דבר יסומן על ידי הופעתה של דיקטטורה חלשה חיצונית אך מעיקה פנימית וקטנונית או מדינה כושלת עם תשתיות פגועות וחברה שבורה, שלא תוכל להתאושש במשך שנים רבות, אם בכלל בצורה משמעותית.
אם אתה רואה את אירועי השבוע שעבר, ולא באוגוסט 2002, כתחילתה של המלחמה הזו, אני יכול להבין את התנגדותך אליה; אבל אם אתה חושב שהמלחמה הזו לא יכולה להסתיים בלי לעצור את האידיאולוגיה האסלאמיסטית שעמדה בבסיס מלחמות זו ומלחמות רבות אחרות מאיראן לעיראק ותימן ועד סוריה, ההתנגדות שלך למלחמה נראית לי פחות הגיונית. זו לא המלחמה הראשונה שהתחילה האידיאולוגיה הזו ולא תהיה האחרונה שלה.
במשך 46 השנים האחרונות ראיתי וחייתי מלחמות שהתחילו עם מהפכת 1979, בכל פעם עם אויב אחר על האידיאולוגיה של המשטר האסלאמי. כמוכם, אני נגד המלחמות האלה וכמו רבות אחרות אני רוצה לראות אותן מסתיימות ולעולם לא לראות מלחמה נוספת באיראן.
ההבדל היחיד הוא שאני רוצה שהם ייגמרו לנצח, לא רק עד הבא. בגלל זה אני נגד המלחמה הבאה, לא זו.